זו השיטה, טמבל

20091019052558!Endor

אז בשעה טובה, הגיע לו עוד קמפיין אל סופו, קמפיין COPE שהריץ אורי ליפשיץ. אורי כבר סיכם במילותיו את הקמפיין, ואני מאד נהניתי ממנו לכל אורכו, אבל אני בכל זאת אנצל את הבמה כאן כדי להגיד כמה מילים על אספקט בעייתי אחד שצץ לו בעולם המערכה.

המשחק, אם נתקצר את הסיכום של אורי, היה משחק Pathfinder שהתחיל בעולם מערכה יעודי שאותו הגה המנחה, אבל שהיה מבוסס על רקע תנ”כי, ספציפית על פיצול הממלכה לממלכת ישראל וממלכת יהודה, והמעבר לסגידה לעגלי הזהב בממלכת ישראל. המשחק התנהל ככה במשך כמה מפגשים, אבל אז הוחלט לחשוף את הבסיס, ותרגמנו את העולם ואת הדמויות לרקע התנ”כי. כאן, לדעתי, התקלתה הבעיה הבסיסית של ההתנגשות בין השיטה לבין המערכה.

הבעיה הראשית היתה, כמובן, שהדמויות שלנו לא תוכננו כדמויות תנ”כיות. היה לנו אלף שהגיע מהאקדמיה לקסם בצפון (בדיעבד, בצידון). אלכימאי ממדבריות הדרום (או, לחילופין, דימונה), ומכשפת (Sorcerer) ואורקל של הטבע מעיר הקרובה לבית-אל ולמקדשי “אלי המתכת”, או עגלי הזהב. את הדמויות יצרנו, כמובן, לפני שידענו את הבסיס למערכה, ואפשר היה להרגיש את הצרימה. בגלל ששחקן אחד שיחק אלף, אז פתאום הצידונים נהיו אלפים, למרות שזה ממש לא השתלב במערכה. Half-ogres הייתי יכול לקבל כגזע משחק משולב, עם דמויות מהמקורות כמו עוג מלך הבשן או גוליית הפלשתי שיכלו להתמפות ישירות על הגזע. אבל אלפים?שאול ובעלת האוב

גם האלכימאי קצת מתח את גבולות הספק של המערכה. לאלכימיה אף פעם לא היה תפקיד במיתוסים היהודיים, והוא משוייך הרבה יותר לסוף העת העתיקה וימי הביניים, בקרב הנוצרים והמוסלמים. מעבר לכך, מקצוע האלכימאי נכנס ל-Pathfinder כחלק מבניית עולם המערכה של פאיזו, גולאריון, שבו יש נוכחות משמעותית לגורמים פסוודו-טכנולוגיים מתקדמים קצת, כמו אלכימיה ורובים.

אבל כל זה לא יהיה יותר מדי בעייתי לעשות reskinning, לתת למקצועות האלה פלאף שמתאים למערכה, לא? לראיה, כשאבשלום החליף את דמות האלכימאי שלו בדמות של ranger, אחרי שכבר הכרנו את המערכה, הוא בנה את הדמות מתוך שבט המנשה, בחר את ה-animal companion שלו בהתאם, והשתלב יפה גם במשחק וגם במערכה. זה כל מה שצריך, לא? בכל זאת לא, לא ממש.

שלוש הדמויות האחרות היו כולן מטילות לחשים, ואותן יותר קשה להתאים למערכת התנ”כית. מעט הקסם שיש בתנ”ך מגיע ברובו בצורה של ניסים, ודמות של כוהן הקורא לניסים מהאל באופן יום-יומי קצת צורמת בקונטקסט מונותאיסטי. לשמחתי בחרתי לבסס את ה-divine caster שלי על כוחות טבע במקום על אלוהות מסוימת, אבל התפיסה האנימיסטית הזו, שלעולם ולטבע יש כח עצמאי והוא מעניק לי יכולות, גם לא ממש מסתדר עם עולם שבו, תיאורטית, יש אל אחד כל יכול ומגוון אלילי-שקר.

מבחינת קוסמים, הבעיה עוד יותר חריפה. מעט הכישוף שבתנ”ך מתמקד בקסמי divination, עם קצת necromancy ו-abjuration. (מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים). magic missile וקסמי קרב קלאסיים מרגישים חריגים בנוף הזה לא פחות משהם מרגישים במשחק מבוסס middle earth – יש קסם בעולם, אבל הוא לא הקסם של ברקים וכדורי אש, אלא לכל היותר של השבעות כנגד פגע. אם נבחר לשחק קוסמים שמתמקדים רק בקסמים המתאימים, נקבל, ובכן, קוסמים קצת משעממים, שמתאימים יותר להיות NPCים (כמו שבאמת היו) יותר מאשר הרפתקנים.

D&D ו-Pathfinder, למרות שהן שיטות המתוכננת לאפשר משחק במגוון רחב של מערכות פנטזיה, הן עדיין מבוססת על מספר רב של Tropes נפוצים. הן מבוססת על תפיסה אנכרוניסטית-מדיאבלית של ערי-חומה וכפרים מבוצרים, של כלכלה מבוססת מסחר, גילדות סוחרים ומאבטחי קראוונים. ה-tropes הללו מגולמים באופן די שקוף בתוך החוקים, כך שנסיון לשחק את המשחקים בעולם שונה מדי פתאום יגרום לצרימה, או לחילופין לשימוש רק בחלקים מאד ספציפיים של ספר החוקים. אפשר לראות את זה בעולמות מערכה אקזוטיים כמו Eberron או Planescape שבהם ה-tropes הפסוודו-מדיאבליים נשברים וחושפים הרבה מערוותה של השיטה. ואפשר לראות את זה במערכת תנ”כית, שמאתגרת את הנחות היסוד הללו מבחינות חברתיות, תרבותיות, כלכליות ומיסטיות.

כל זה לא בא לומר, כמובן, שאי אפשר להריץ משחקים מוצלחים במערכה תנ”כית. אני בטוח שאפשר לבנות שיטה שתתאים למערכה באופן אורגני ומושלם. אני גם לא בא לומר שאי אפשר לשחק D&D או Pathfinder בעולם כזה, אבל זה ידרוש מאמץ של התאמות, כיסויי fluff מתאימים ו-reskinning להרבה דברים. היי, אני אפילו לא אומר שאי אפשר שיהיה לך משחק מצוין במשך שנה וחצי גם עם הבעיות שציינתי, כי זה מה שהיה לי. אני רק אומר שאי אפשר להתעלם מההתאמה של השיטות למערכות מסוימות.

2 Responses to זו השיטה, טמבל

  1. Pingback: אקלקטיקה אהובתי » פנטזיה מקומית

  2. עמוס says:

    פעם, מזמן, כשעוד הייתי בתיכון השתעשעתי ברעיון, אם כי לא יצא מזה הרבה (ורוב הסיכויים שרוב מה שכן אבד ואני בספק אם הוא בעל-ערך גם לו הייתי מוצא אותו בהתחשב בזה שהידע שלי היום על התקופה הוא לא גדול במיוחד ואז ידעתי עוד פחות). אני לא חושב ששיטה כזו חייבת להתאים את עצמה לזווית הראיה של התנ”ך מה שאולי יאפשר עוד אלים מפנתאונים מקומיים (אחרי הכל, אולי דווקא הבבלים צודקים, או הפיניקים, או כולם),
    אני גם לא חושב שתחום הקסם צריך להיות דל. אפשר לפחות לשלב כל מני ברכות, קללות, קמעות (ושאר חפצים קסומים), לחשי זימון (שדים, חיות, מפלצות), התעתקויות למיניהן, הורדת אש מהשמים, פגעי מזג-אויר, ריפוי, ייבוש איברים, הפיכת מקלות לנחשים, מרכבות אש וכל מני. אפילו מנקודת מבט תנ”כית החרטומים ידעו לעשות לפחות חלק מהטריקים שמשה עשה כך שיש לקוסמים עם מה לעבוד.
    מעניין שאין שיטה כזו.