למה שהמנחה יכתוב את העלילה של המשחק?

collaboration

אתמול הנחתי סשן בקמפיין שלי, Unrelated Incident. זהו המפגש הראשון של העונה הרביעית שלנו. (למה עונות? חילקתי את הקמפיין לעונות קצרות כדי לתת את האווירה הטלויזיונית של סדרת מתח וגם כדי ליצור יותר רגעים דרמטיים של "סוף עונה"). העונה הזו התחילה בערב גאלה חגיגי שערכה ראש העיר שרוב החבורה כבר עובדים עבורה. לערב הזה הוזמנו כל שמנא וסלתא של עיר המשחק שלנו, ניו-דולין. כמנחה כבר היה לי קו מיתאר כללי של ההרפתקה שכלל דב"שים מרכזיים, הטעיות ומספר תפניות מרגשות בעלילה. אבל משהו לא הסתדר לי. חלק מהדברים הרגישו לי שבלוניים מדי. הדב"ש ההוא דומה מידי לדמות מהסדרה ההיא, הטויסט הזה הוא אחד שהשתמשתי בו בעבר וכו'. אז החלטתי לעשות משהו קצת שונה ולקחת לאקסטרים מסוים כמה אספקטים של שיטת המשחק (FATE) וגם של שיטות נראטיביות שיתופיות אחרות.

שלב א' – cast:

פתחתי בכך שהבהרתי לשחקנים שיש ארבע דמויות שבולטות במיוחד באירוע הזה וביקשתי מהשחקנים לתאר אותם עבורי. השחקנים המדהימים שלי מייד התחילו עם תיאורים כלליים (אישה זקנה וכפופה שמעשנת מקטרת, גבר קרח עם מבט בוחן וכו..) ואז הבהרתי להם שזה לא הקטע הנחמד של יצירת סצנה משותפת שבו אני מבקש מהשחקנים פרטים כלליים. אלה שאני מתכוון שהם יתנו את התיאור המלא של כל דמות ושירגישו חופשיים לקבוע עובדות בשטח ולתת לכל דמות היסטורייה מפורטת ככל שירצו. הגבר הקרח התגלה כקול הקטור, אספן חפצי הקסם המסתורי שהגיע עם מזוודה מרופטת שמכילה אריג קסום כמתנה לראש העיר. בהערת אגב, אני שמחתי במיוחד שנוצרה הדמות הזו כי היא הוזכרה בשם בלבד בעונה הראשונה אבל מעולם לא ממש הופיעה בקמפיין. הדמות הבאה הייתה ילד קטן בן שש שמסתובב עם ארבעת שומרי הראש שלו, שנשלח על ידי סבו, אחד הקוסמים הגדולים של העיר, כנציג לאירוע, וזאת על מנת להעליב את ראש העיר. הדמות השלישית, כלומר האישה הקשישה, הפכה להיות מנהיגת "הספינה הירוקה" –  אתר אינטרנט שאוסף מידע לגבי קסמים והעל טבעי בעיר על מנת לסייע לבני האנוש שבעיר כנגד ישויות על טבעיות. ואחרונה ברשימה הופיע פייה מחצר הקיץ שהדמויות פגשו לרגע בעונה הראשונה וכנראה סקרנה אותם מספיק על מנת להחזיר אותה לסיפור. ואיתה והעלמה המתלמדת שלה, שהדמויות הכירו עוד לפני שהיא הפכה להיות מתלמדת בחצר הקיץ, מה שכבר הפך אותה לדמות יותר עגולה ומעניינת שהתפתחה בנפרד מהדמויות.

שלב ב' – נבל:

בהתחלה הייתי קצת ספקן לגבי השלב הזה, כי לא היה לי מושג עד כמה הוא יהיה נהדר ומהותי. הפעם אמרתי לשחקנים שלי שבמהלך העונה יתברר באופן לא מפתיע בכלל שאחת מהדמויות הללו והכוח שמאחוריה יתנגדו לשלטון של ראש העיר והחבורה, והולכים להיות היריבים שלהם לעונה. הלכה למעשה ביקשתי מהשחקנים לבחור מול איזה נבל יהיה להם הכי מעניין להתמודד. בנקודה הזו אחד מהשחקנים הציע רעיון מהפכני שלא חשבתי עליו: בואו נעבור על כל אחד מהנבלים הפוטנציאלים ונראה איזה סוג מאבק יווצר מבחירה בו! בחירה באישה הזקנה יוביל למאבק של בני האנוש של העיר מול היצורים העל טבעיים, בחירה בנער יוביל לכך שסבו הקוסם כנראה ישתמש בקוסמים שתחתיו בעיר כדי לעורר מרד ולפצל את העיר. בחירה באספן יוביל למאבק יותר אישי בין האספן לראש העיר (כאן נפתח דיון קצר לגבי למה שאספן חפצי קסם ירצה להפריע לראש העיר ולאחר כמה מחשבות החלטנו שמישהו שכר את האספן כדי ל"אסוף" את ראש העיר שהיא יצור קסום בפני עצמה), ובחירה באצילה מחצר הקיץ כנראה יוביל למצור של כוחות מחצר הקיץ על העיר. הדיון שנוצר לאחר מכן היה מרתק. בעיקר כי הוא הבהיר לי כמנחה ממה השחקנים ייהנו יותר וממה הם יהנו פחות. הסכמנו לא לבחור באישה הזקנה כי לא רצינו להכניס אלמנטים של גזענות לתוך הקמפיין, ולאחר התלבטות קלה בחרנו בסיפור של האספן. פתאום התיאורים שהשחקנים נתנו מראש בשלב הראשון ("האספן הגיע עם בגד קסום כמתנה לראש העיר") הפכו להיות מאוד חשובים ומאיימים. אהבתי את זה כי בהרבה מאוד סרטים וסדרות אתה יודע מההתחלה מי הנבל ועדיין זה לא הופך את הסרט לפחות טוב.

שלב ג' – בן ברית:

עכשיו הגיע עוד קטע מעניין. ביקשתי מהשחקנים לבחור בן ברית. אחד מהארבעה (כן, מהארבעה, לא מהשלושה) יתגלה כבן ברית בעל ערך של הקבוצה. הסיבה שהדגשתי שמדובר בארבעה זה כי למרות שמישהו מחויב על ידי הנאמנות שלו לצד מסוים לעשות משהו, לא אומר שהוא לא מרגיש שמדובר במשהו שלילי. קונפליקט פנימי שכזה הוא דרך מצוינת ליצור דמות עגולה ומעניינית. החבורה החליטה לבחור בנער הקטן כבן ברית. אולי כי כבר מרגע התיאור שלו הוא נתפס בעיני כולם כדמות חביבה. ולכן מייד בילי הצעיר הפך להיות בן ברית פוטנציאלי של הקבוצה. זה מידי הוביל לכך שכל הקבוצה חיבבה אותו יותר. ורק אז התחלנו לשחק.

אחרית דבר

אני מאוד אוהב את השיטה זו. היא מאפשרת למשחק להפתיע אותי יותר מהרגיל ואני נהנה מזה מאוד. היא מאפשרת לשחקנים להכניס אלמנטים מאוד מהותיים לתוך עולם המשחק בצורה מאוד אינהרנטית וגם לנהל דיון מעניין על מהם הדברים שכל אחד מהשחקנים (והמנחה!) נהנים ממנו מבלי לצאת לשיחה כבדה על "מה עושים עם הקמפיין".

חלק נוסף מהעובדה שבחרתי להתחיל את הסשן ככה הייתה שבחינת המשחק עברו מספר חודשים בין העונות ורציתי שלדמויות יהיה כבר דעות מוצקות לגבי דמויות המשנה בעיר. יש סיבה למה התחלתי את השאלות שלי לשחקנים עם ביטויים כגון "באופן לא מפתיע יתברר שדמות מסוימת פועלת נגד המטרה שלהם…" או "באופן צפוי דווקא הדמות הזו תעמוד לצידכן". זה בעצם דרך ליצור את ההשפעות של מערכות יחסים שנבנו עם הזמן בין הדמויות לבין דמויות המשנה של העיר.

למדתי המון מהמפגש הזה. גם על השחקנים שלי, גם על עולם המערכה שלי וגם על עצמי כמנחה. חשוב לי גם לומר שלי אישית היה קשה מאוד עם המפגש הזה. אני כבר שנים כותב את העלילות של המשחקים שלי עם רמות הפירוט והתפניות העלילתיות והדמויות משנה החביבות עלי בצורה מאוד מפורטת ואימרסיבית ולא היה לי קל לשחרר כל כך הרבה מהעלילה וממה שבדרך כלל מתרחש "מאחורי הקלעים" לשחקנים. אבל התוצאה מדברת בעד עצמה. ברור שהשיטה הזו לא מתאימה לכל סוג של משחק, אבל אני משוכנע שהעלילה בהחלט לא חייבת להיות משהו שרק המנחה יוצר.

Related posts

2 Comments

  1. Pingback: פרק 159 - הנחיה משותפת | על כתפי גמדים

  2. Pingback: להניע את העלילה במשחק מסתורין (פרק 168) | על כתפי גמדים

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים