סשן בעולם של Mass Effect

Mass Effect - Citadel landscape

לפני מלא נצחים של זמן עופר מתוקי פנה אלי ושאל אותי אם אני רוצה להריץ משחק בעולם של Mass Effect. התשובה היתה כמובן כן. Mass Effect היא אחת מסדרות משחקי המחשב האהובים עלי בכל הזמנים, קרי, נמצא בשלישייה הפותחת יחד עם סדרת משחקי XCOM ו-Civilization.

בגלל שאני כל כך אוהב את עולם המשחק התלבטתי הרבה איך להריץ את המשחק הזה: איזו אוירה, איזו שיטה, איזה גזעים ויכולות לאפשר. אז הקשבתי לעצות ורעיונות שאני וערן אבירם העלנו בפרקים 20 ו-21 של על כתפי גמדים, שם דיברנו על היתרונות והחסרונות של להריץ משחק בעולם מוכר. בסופו של דבר החלטתי להחליט מעט מאוד. ידעתי שאני רוצה לשחק משחק של Low life (יש לזה תרגום מוצלח בעברית? "אנשים בתחתית סולם המעמדות"?) ורציתי אווירה חזקה של renegade, כי מבחינתי חלק מהקסם של משחקי ME היה תמיד העובדה שלא ברור לחלוטין מה טוב ומה רע, רק מה הפעולות ה… יותר כוחניות ונבזיות או פחות כוחניות ונבזיות שניתן לבצע. ורציתי שהמשחק יכיל קרבות מגניבים אבל גם רציתי שניתן יהיה להתגבר על אתגרים באמצעות פתרון קווסטים או דיפלומטיה וחששתי משיטה שתסליל את המשחק לכיוון אחד בלבד.

בסופו של דבר, בעיקר בגלל שרציתי להרגיש Renegade גם בעצמי ולא רק בעולם המשחק, בחרתי להשתמש באדפטציה של FATE ל-Mass Effect. למי שלא מכיר את הסיפור, הסיבה שזה Renegade היתה שהבחור שייצר את השיטה באופן עצמאי קיבל איום בתביעה אחרי שהשיטה שלו הייתה מועמדת לפרסי ה-ENnie (התביעה היתה בעיקר על זה שהוא השתמש בהרבה אומנות מהמשחק בספר החוקים שהוא יצר, לא על זה שהוא הרויח מזה משהו כי השיטה חולקה חינמית). זה סיפור דיי מרתק ואתם יכולים לקרוא עליו עוד, אבל פה אני רוצה לדבר על המשחק. אגב, אם אתם לא מכירים את FATE אז לחצו על הלינק הזה.  

שלחתי לכולם את ההנחיות הבסיסיות והם התחילו ליצור דמויות. לא שמתי מגבלות אבל התוצאות היו בדיוק מה שקיויתי, מגוון טיפוסים שבקלות יכלו להישטף עם שאר הטינופת כשמנקים את ה-Citadel: הילאפי – חיילת אלקורית שחולמת להיות שחקנית (ענבר מאירסון), נרוק באלאק – בהחלט-לא-פיראט באטארי שלא איכפת לו אם הוא הורג אותך עם כוח ביוטי או עם כלי נשק (דמיאן הופמן), סיריזול נאל קויב-קויב – קווארית מבוגרת שעדיין תקועה במסע שלה בתקווה נואשת לחפש פרטים נוספים אודות ספינתה ה-Qwib-Qwib (סיון קוטיק) ומקניקוס כרברוס – מכונאי טוריאני שעובד עם C-SEC אבל שחיבתו להפרת הכללים לא עוזרת לו בחיים (עופר מתוקי). ברגע שהסתכלתי על רשימת הדמויות ועל ההיעדר המוחלט של בני אנוש היה ברור לי מי הולכים להיות החבר'ה הרעים בסיפור הזה. עדיין לא היה ברור לי איך, אבל היה ברור לי מי.

בגלל ש-FATE כל כך נוחה ליצירת העולם מסביב בצורה קבוצתית, וליצירת קשרים בין הדמויות ובין הדמויות לשאר העולם אז לא הרגשתי צורך להכין הרבה מעבר לשלד בסיסי של עלילה ולמלא את החלקים המעניינים באמת עם ההצעות והרעיונות של השחקנים. ככל שאני מריץ יותר משחקים בסגנון שמעניק יותר חופש וכוח לשחקנים אני יותר נהנה. זה כמו ההבדל בין להציג ביצוע מושלם של קאטה של אומנויות לחימה לבין לרקוד ריקוד עם בן\בת זוג. באפשרות השניה יש הרבה יותר מקום להפרייה הדדית וכמנחה מאוד מנוסה אני אוהב את העובדה שהמשחק שאני מריץ יכול להפתיע אותי בדרכים חדשות. מצד שני זו היתה הפעם הראשונה ששיחקתי עם רוב השחקנים ושמחתי לגלות עד כמה כולנו שיתפנו פעולה על אותו הגל על מנת לטוות ביחד את הסיפור.

"מה קרה שם" אתם שואלים? ובכן, כל הדמויות התאספו אצל גנגסטרית אסארית חביבה שבמקרה כל אחת מהדמויות חייבת לה טובה. היא הסברה להם שחבילה ששיכת לה נמסרה בטעות לחללית שנמצאת במעגן 9 ברציף K ושהיות והיא והאחראי על מסירת דברי דואר ב-Citadel חברים טובים היא לא רוצה להביך אותו בכך שיתגלה כי הוא טעה. לכן היא רוצה שהחבורה תמצא דרך לעלות על הספינה ולהחזיר את החבילה לידיים שלה בבטחה. אם אפשר בדיסקרטיות, אם אי אפשר אז בלי דיסקרטיות. חברי הקבוצה שמכירים אחד את השני בצורה חברית אבל לא עבדו ביחד בעבר החליטו לעשות מעט איסוף מודיעין, קישקוש עם החשפנית לשעבר שעברה הסבה מקצועית לאחראית רציף המעגן (אתם יודעים איך האסאריות האלו מחליפות מקצוע כל מאה שנים…) הוביל לורמינל פתוח. הספינה "להבת הכסף" היא ספינה אנושית ונראה שהיא עברה אדפטציות רבות. אדפטציות שהפיראט-לשעבר של הקבוצה זיהה במפורש כהתאמות להברחת ציוד נפיץ. סריקה של מצלמות האבטחה גילתה שחלק מהצוות ירד מהסיפון. לאחר הסחת דעת מרשימה, הקוואריאנית שלנו פרצה לספינה ונעלה את כל הדלתות עם אנשי הצוות בתוכם מלבד תאי המטען. 

למזלם, חברי הקבוצה גילו את מכונת היריה האוטומטית לפני שהיא פתחה באש וניטרלו אותה בשילוב מרשים של האזנה לסוג המנוע שמפעיל אותה וכמה יריות מכוונות הייטב לפנל השליטה. חקירה מהירה של אחד מאנשי הצוות גילה שזו ספינה אנושית שמבריחה ציוד לא חוקי שכולל כלי נשק. חברינו מתחמשים היטב נפטרים מאיש הצוות המיותר וחוזרים החוצה. בחזרה במשרדה של הגנגסטרית הם מגלים את שאר אנשי הצוות באמצע דיון סוער עם הגנגסטרית על קניית החבילה שהם זה עתה גנבו. לאחר שהם מציינים לגנגסטרית שהחבילה הוחזרה אנשי הצוות חוזרים לספינה שלהם שמתפוצצת בתאונה מצטערת.

כמעט סוף טוב, לרוע המזל אחת מחברי הקבוצה שאלה חבר מהמשטרה מה זה בדיוק החפץ שהם גנבו. הוא לא הספיק לענות אבל כפי הנראה הוא כן הספיק להעביר את כל תחנת החלל לכוננות גבוהה מחשש לחומרים נפיצים. הגנגסטרית החביבה מציעה לקבוצה לעזוב את התחנה לזמן קצר "עד שהעניינים ירגעו" על גבי המעבורת הפרטי שלה. אחרי שהם מסרבים בנימוס והיא מבטלת את העמסת הפצצה על המעבורת שלה ומציעה להם לשמש כשליחים ולהעביר עבורה את החפץ שהם החזירו לה לידידה שלה בשם אריה ט'לוק בתחנת החלל אומגה. עם המחשבה שהיא לא תרצה לפוצץ את החפץ שהיא ממש עתה השיגה הקבוצה מסכימה בשמחה לעזוב לאומגה (מלבד המכונאי הטוריאני שלנו שמסכים מאוד לא בשימחה). 

הנסיעה עם קפטן קשיש ועיוור למחצה מתקדמת מצוין ועוד רגע קט גיבורנו עוגנים באומגה, ביב המרצחים המצחין של הגזרה הזו, על מנת למסור משהו שהוא אולי פצצה מתקתקת לראש אירגון פשע הידועה בכל רחבי הגזרה. מה כבר יכול להשתבש?

The Gaming Table

המשחק התקדם כל כך טוב שבסופו החלטנו להמשיך את הסיפור למרות שבהתחלה יעדתי אותו להיות מפגש חד פעמי. הסיבה לכך היתה מאוד פשוטה, אני פשוט מת לדעת מה צופן בחובו בעתיד לקבוצת ה-misfits החביבה שלנו.

The Gaming Table

Related posts

2 Comments

  1. Pingback: התמודדות עם הפסקות ארוכות (פרק 181) | על כתפי גמדים

  2. Pingback: אני כבר לא מתחבר לדמות (פרק 182) | על כתפי גמדים

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים